לסגור את שער הכאב

אחת השיטות בהן משתמשים להקלה על כאבים היא שיטת TENS, קיצור של Transcutaneous Electrical Nerve Stimulation – גירוי חשמלי של העצבים דרך העור. בשיטה זו מדביקים על העור אלקטרודות המעבירות רטטים חשמליים עדינים, שגורמים לשיכוך כאבים. שיטה זו בשימוש כבר שנים רבות בבתי חולים ומכוני פיזיותרפיה.

לאחרונה הגיע לארץ מכשיר תוצרת אנגליה העושה שימוש בשיטה זו, ומיועד להקלה על כאבי מחזור, וכאבים אחרים באיברים הנשיים, כגון כאבים הנגרמים מאנדומטריוס, שרירנים ודלקות באזור האגן. היתרון של המכשיר, הנקרא "+ OVA" הוא בכך שאין לו תופעות לוואי כגון סחרחורות, בחילות וישנוניות, האופייניות לטיפול תרופתי.

כיצד זה עובד ? בשלוש דרכים:

– הזרם החשמלי העובר דרך העצבים חוסם "אותות של כאב" המועברים למח, באמצעות מנגנון הנקרא "שער הכאב" (pain gate).
– הגירוי החשמלי של העצבים גורם להפרשת אנדורפין, משכך הכאבים הטבעי של הגוף.
– המכשיר מביא להרפיית שרירי הרחם ולהרגעת ההתכווצויות הגורמות לכאבים.

מה מידת היעילות ? המכשיר כולל 4 תכניות, וכל אשה צריכה למצוא את התכנית המתאימה לה. לאחר מכן עליה להמתין כחצי שעה עד להרגשת השפעה משמעותית. התכנית היותר עדינה מקלה לזמן קצר, ואילו התכנית העצמתית יותר והפחות נוחה מביאה לרגיעה ארוכת-טווח.

המכשיר קטן (אורך 6 ס"מ, רוחב 4 ס"מ, עובי 0.8 ס"מ) ואפשר למקמו באופן דיסקרטי מתחת לבגדים.

המחיר: 350 ש"ח.

מלך המוליך

הטמפון אינו המצאה חדשה. כבר בתרבויות עתיקות נשים היו מכניסות לנרתיק ספוגי ים, עשבים שונים או מקלות עץ עטופים בצמר גפן, בפשתן או בצמר לספיגת דם המחזור.

בתקופות יותר קרובות אלינו, נהגו להשתמש בתחבושות היגייניות עשויות בד, אותן היו מכבסים לשימוש חוזר. אי הקפדה על כללי היגיינה יכלו לגרום לזיהומים, והתחבושות עצמן לא היו כל כך נוחות.

רופא בשם ארל הס (Earle Haas) החליט לעזור לנשים להתמודד עם המחזור, תוך הקפדה על היגיינה. הוא פיתח את הטמפון המודרני, כרית מכותנה דחוסה שלאורכה תפור חוט המאפשר את הוצאתה ללא הכנסת אצבעות לנרתיק. אך מה עם הכנסת אותה כרית לנרתיק? בשנת 1931 רשם ד"ר הס פטנט על המוליך, מתקן שחסך מנשים נגיעה בנרתיק בעת הכנסת הטמפון, ואיפשר שמירת היגיינה מירבית.

מתברר שד"ר הס הקדים את זמנו, ולא הצליח לשווק את המצאתו. הוא מכר אותה בסכום נמוך יחסית (עליו התחרט בהמשך) לאשת עסקים גרמנית, שעמלה והצליחה לשווק את הטמפון בגרסה שאנו מכירות היום.

עם השנים חלו כמה שינויים בחומרים מהם מורכבים הטמפונים (ויסקוזה במקום כותנה) והמוליכים (פלסטיק או קרטון), ועל כל אריזה נוספה אזהרה על הסיכון לחלות בתסמונת ההלם הרעלי. אך הטמפון עם המוליך הוא עדיין מוצר ההיגיינה הנשית הנפוץ ביותר.

ומה עם ד"ר הס? הוא הספיק להמציא גם התקן למניעת הריון, והמשיך לאורך השנים לנסות ולשכלל את הטמפון עם המוליך. העיתון הלונדוני Sunday Times קבע בשנת 1969 שד"ר הס הוא אחד מאלף האנשים המשפיעים במאה העשרים.

מי ידע שכך יהיה

זה לא חלום
הנה בא היום
יום לו חיכיתי
ארבעים שנה
הווסת האחרונה

זרקתי את הפדים
זרקתי את הטמפונים
לבשתי בגדים לבנים
והלכתי לימים אחרים

מי ידע שכך יהיה
שבכמה חודשים ללא מחזור
אהפוך לאשה חדשה ואהיה
בדרכי אל הדרור

זה לא חלום
הנה בא היום
יום לו חיכיתי
ארבעים שנה
הווסת האחרונה

ימים ללא דימומים
ימים ללא כאבים
במקום סבל וייסורים
ימים רגועים ושלווים

מי ידע שכך יהיה
שבכמה חודשים ללא מחזור
אתחיל בחיים חדשים לגמרי
ולא אפנה מבט אחד לאחור

אשב לי בבית
אשב עם החברות
אפשוט בגדים מוכתמים
ואפנה לעונות אחרות

מי יתן וכך יהיה
אחרי חודשים ללא מחזור
יגיעו ימים אחרים ואצא
לדרך חדשה – אל האור.

תמונת מחזור

"הקללה" (The Curse) זה השם שבחרה הצלמת מריאן רוזנשטהיל (Marianne Rosenstiehl) לתערוכה שהציגה בדצמבר 2014 בגלריה Le Petit Espace בפריס.

התערוכה כוללת 24 תמונות שכולן עוסקות במחזור החודשי, החל מקבלתו בפעם הראשונה ועד לפרידה ממנו בגיל המעבר. הנה תאור והסבר קצר של כמה מהתמונות:

"פגישה ראשונה אצל רופא נשים" – נערה יושבת בחדר המתנה, מצפה למפגש הראשון שיבשר לה על בוא המחזור. המסר שיועבר ישפיע על יחסה אל גופה: האם תתגאה בו או תתבייש בו ?

"החשופיות" – (חלזונות ללא קונכיה) – אמונה טפלה מאזור כפרי בצרפת של המאה ה-19, לפיה נשים במחזור צריכות ללכת בשדות ולתת לדם המחזור לזרום על האדמה, כדי להרוג חלזונות המזיקים לחקלאות.

"פייטה" – (שם כולל ליצירות אומנות שנושאן ישו בזרועות אמו) – גבר בזרועות אשה ג'ינג'ית, רמז לאמונה עתיקה שאשה המתעברת בזמן המחזור (??) מביאה לעולם ילד ג'ינג'י, שצבע שיערו מזכיר את הדם.

"סוני מדממת" – אשה יושבת על ספה, ודם על ירכיה – התייחסות לנוהג של כמה טרנסקסואלים לפצוע את עצמם פעם בחודש כדי לראות דימום ולהרגיש "אשה".

"מקורו של העולם" – הציור המפורסם של קורבה ( Courbet) ובו קמליה אדומה, פרח שבעצמו רומז לספר "הגברת עם הקמליות" של דומא הבן.

"כחוט השני שפתותייך" – זוג לאחר קיום יחסי מין, עם כתמי דם על אבריהם. יש כאן ביקורת על היחס של הדת למחזור, ורצון להראותו יותר קשור לאהבה.

"האנגלים" – מבין רגלי האשה יוצאים חיילים קטנטנים במדים האדומים של הצבא הבריטי. זהו רמז לביטוי "האנגלים באים" שבו משתמשות הצרפתיות כדי לציין את ימי המחזור, ובהרחבה – ביקורת על הדימויים הרבים בהן משתמשות נשים במקום לציין את התופעה בשמה.

"הכתם" – משקף את חרדתה של כל אשה, להכתים בגד לבן בדם המחזור.

"תשע נשים לאחר גיל המעבר" – טאבו סיום המחזור בתוך הטאבו הכללי של המחזור. גם היום, לאחר שנים רבות של פמיניזם, סיום הווסת נחשב לדבר שלילי.

בתקשורת ובקולנוע לא נחסכים מאיתנו מראות של אנשים מדממים. רק בפרסומות לנשים הצנזורה עוד עובדת. אז הנה תערוכה שחושפת את הסוד: גם דמן של נשים – אדום הוא.

הטמפון של קליאופטרה

אם חשבת שהטמפון הוא המצאה מודרנית, ותהית – איך לא חשבו על זה קודם, אז דעי לך שאין חדש תחת השמש. כבר בעת העתיקה ספוגי ים היו משמשים את הנשים (בעיקר באיזור הים התיכון) לספיגת דם המחזור, ויש אומרים שקליאופטרה בכבודה ובעצמה עשתה בהם שימוש.

גם היום אפשר לקנות ספוגים קטנים שלוקטו בים. השימוש בהם פשוט ביותר. צריך רק להקפיד לחטא את הספוג בחומר מתאים (עדיף לא להרתיח, חום גבוה מזיק לו) לפני ואחרי השימוש החודשי. אפשר לתפור לו חוט להקלה על ההוצאה. לפני החדרתו יש להרטיב את הספוג במים (רצוי פושרים) כדי לרכך אותו. כמובן שיש להוציאו כל כמה שעות (כמו טמפון רגיל), לשטוף במים ולהחזיר. הספוג מחזיק מעמד כששה חודשים עד שנה.

מבחינה היגיינית אין כל חשש. זהו מוצר טבעי ואין סכנה לזיהום. ומה לגבי איכות הסביבה? אמנם הספוגים הם יצורים חיים, ושימוש נרחב בהם יכול להוות בעיה. עם זאת, הם מתרבים די מהר, ובכל ספוג אפשר להשתמש זמן ארוך. וכמובן שכאשר הספוג בלוי הוא מתכלה במהירות.

אז מה את אומרת – בא לך להרגיש קליאופטרה?

בלשון נקבה

בבואנו להתייחס קצת למילים המציינות איברים נשיים, אנו מוצאים כי לכל שפה יש הגיון (וחוסר הגיון) משלה.

באנגלית יש זכר ונקבה רק בבני אדם ולא בחלקים מגופם, בעוד שבגרמנית כל דבר וכל חפץ יכול להיות זכר, נקבה או סתמי. בצרפתית כרגיל היוצא מהכלל הוא המעיד על הכלל. ומה אצלנו?

יש איברים יחודיים לגוף האשה. האם לא ראוי לציין אותם בשמות ממין נקבה? זה לא בדיוק מה שקורה בפועל. האיברים הנשיים מתחלקים לשתי קבוצות – ועוד מילה.

קבוצה א' : הביצית, השחלה, החצוצרה והפות – שזכו לשמות ממין נקבה.

קבוצה ב' : הרחם (וצוואר הרחם) והנרתיק – שמשום מה זכו לשם ממין זכר.
כאן המקום להזכיר מילה לא כל כך מוכרת: נרתיקה. כן, זהו "מבוא הרחם", הנרתיק המצוי בגוף האשה. (במילון כתוב שזו מילה ממין זכר, אך יתכן שמדובר בשגיאת דפוס).

ויש – הפתעה – את הווסת: גם זכר וגם נקבה ! זאת כנראה כיוון שהמילה ווסת מציינת גם "הרגל, אורח חיים", וכאן היא באה בלשון זכר, וגם את מחזור האשה, אותו ניסו לאפיין ע"י שינוי מינה של המילה "ווסת". כמובן שגם המילה "מחזור" היא מילה שאינה מתייחסת למחזור האשה בלבד, ולכן נשארה ממין זכר.

מה אנחנו יכולות לעשות ?

לוותר – ולהשאיר את המילה העתיקה "רחם" בלשון זכר

להקפיד – להשתמש במילה "נרתיקה" במקום "נרתיק", וכן להשתמש במילה "ווסת" בלשון נקבה. אלו שימושים נכונים מבחינה לשונית ורעיונית.

להציע – מילה חדשה, נחמדה וייחודית לציון הדימום החודשי

מה את שותה בבוקר ?

יש כידוע אין ספור פרסומות למוצרי היגיינה נשית. כולן שואפות להביא אותך לאותה מסקנה: אם תשתמשי במוצר המופיע בפרסומת, ימי המחזור יהיו הימים היפים ביותר בחייך.

הנה סרטון שמטרתו שונה לגמרי, וכדי להשיגה הוא משתמש במוצר נשי בדרך מקורית במיוחד.

היית מאמינה שטמפון יגרום לך לחייך?

עזר כנגדה

מה קורה כשגבר מתבונן באשתו, מבחין במצוקתה, מנסה לעזור לה ולנשים אחרות? לעיתים הוא נאלץ להילחם בהתנגדות של אותן נשים, ולעזור להן בעל כורחן.

זהו הסיפור של ארונשלם מורוגננתם ( Arunachalam Muruganantham ) תושב הודו שראה את אשתו מלקטת סמרטוטים ברחבי הבית. הוא שאל אותה למה היא צריכה אותם, והיא הסבירה לו שהיא עושה בהם שימוש חוזר בזמן המחזור, כי תחבושות היגייניות יקרות מדי וקנייתן תבוא על חשבון קניית חלב לבני הבית.

מורוגננתם, אדם פשוט שלא סיים בית ספר ועבד בעבודות מזדמנות, נרתם למבצע רציני: למצוא דרך להוזיל את מוצרי ההגיינה הנשית כך שיהיו זמינים לכל תושבות הודו, במקום ל-10% בלבד כפי שהיה עד כה. הוא התחיל לחקור את הנושא וניסה לפתח מוצרים. הוא נעזר תחילה באשתו ובאחיותיו, אך תוך זמן קצר בנות המשפחה התביישו בתחביב שלו, אשתו ואמו עזבו אותו, והוא נאלץ לחפש סטודנטיות שמוכנות לנסות את מוצריו, שאותם בחן גם על עצמו(!)

הוא עמד באתגר, ופיתח מכונה שמייצרת בקלות תחבושות היגייניות. ההמצאה זיכתה אותו בפרס. הוא רשם עליה פטנט, אך סירב להרוויח מזה כסף והחליט לוותר על זכויות יוצרים, כדי שהמכונה תהיה נגישה לנשים עניות. כיום היא בשימוש ב-23 ממדינות הודו, שם כ-600 מכונות מייצרות תחבושות במחיר זול פי 3 ממחיר החברות המובילות.

מגזין טיים רואה בו את אחד מ-100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם בשנת 2014.

הנה סרטון (באנגלית) בו הוא מציג את סיפורו בהומור ובחן. האין הוא אחד מידידיה הטובים ביותר של האשה?

על מה המהומה ?

נשים רבות סובלות מכאבי מחזור. רק חלק מהן מעז להתלונן באוזני רופאי הנשים. רק חלק מהמתלוננות זוכה להתיחסות רצינית. ורק לחלק מאלה יימצא פתרון אמיתי ויעיל לכאבים.

ומדוע כל כך הרבה נשים ממשיכות לסבול ? מסיבה פשוטה: הבעיה לא ממש מעניינת את מי שלא סובל ממנה. בתקופה בה אפשר לדבר על הכל, על "זה" עדיין לא מדברים הרבה.

והנה, לפני כשנה, הנושא עלה לכותרות בכמה מגזינים ואתרים העוסקים בבריאות האשה. הכיצד? ובכן, הנושא נקשר למוצר שעליו כן מקובל לדבר, והוא – הויאגרה. הגלולה המפורסמת, שזכתה לאין ספור כותרות, התייחסויות, בדיחות וסיפורים, נוסתה הפעם על נשים במחזור.

הרעיון היה שהחומר הפעיל העיקרי בויאגרה, הסילדנאפיל (Sildenafil) בהיותו גורם להרחבת כלי הדם, יוכל לסייע נגד כאבי מחזור הנגרמים מהתכווצויות של כלי הדם. התרופה נוסתה תחילה בבליעה, אך היו לה תופעות לוואי. בניסוי בהזרקה לנרתיק, נמצאה יעילות גדולה של התרופה לעומת תרופת דמה (פלצבו). הנשים שקיבלו את הויאגרה דיווחו על הקלה משמעותית בכאבים.

החוקרים מקרואטיה ומפנסילבניה פירסמו את תוצאות מחקרם במגזין Human Reproduction (כרך 28 פרק 11 עמודים 2958-2965). והם מציינים עוד פרט קטן: לפני שהמחקר הופסק מחוסר תקציב, הוא כלל 25 נשים (!!!!!) בנות 18 עד 35, שחלקן קיבלו ויאגרה וחלקן פלצבו. כלומר, יעילות הויאגרה נגד כאבי מחזור הוכחה על כ-12 נשים – ולזה קוראים מחקר…

אז על מה הכותרות ? לא על המחזור, אלא על הויאגרה !

ובמה זכתה הגלולה הכחולה ? הרי לפי כל מה שראינו בטלוויזיה, לנו יש דם כחול !

עונשה של זו

חוה אכלה מפרי העץ האסור, ונענשה בעונש מורכב, ואפשר אפילו לומר – בסדרה שלמה של קללות:

"אל האשה אמר:
הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך".
(בראשית ג' ט"ז)

גם אם נשאיר בצד את החלק השני של המשפט, המתייחס לקשר שבינו לבינה, יש מספיק מרכיבים בחלק הראשון כדי לתת לכל המפרשים (גברים, כמובן) דרכים מגוונות לסגור חשבון עם האשה המפתה.

רש"י מפרק את הקללה לגורמים:

עצבונך – זה צער גידול בנים
והרונך – זה צער העיבור
בעצב תלדי בנים – זה צער הלידה

אבן עזרא מוסיף משלו:

עצבונך – בעת העינוי בצאת דם בתולים

סליחה, רבותי, לא שכחתם מרכיב מהותי בנשיות ?

או, הנה, ספורנו חשב על זה:

הרבה ארבה עצבונך – דם הנידות
בעצב תלדי בנים – תגדלי אותם בצער יותר משאר בעלי חיים

זה באמת נראה הגיוני יותר, כל הקללות פה לפי סדר הופעתן בחיים. אז אפשר לסכם:

עצבונך – דם המחזור, דם הבתולין
הרונך – הריון ולידה
בעצב תלדי בנים – גידול הילדים

ולאחר כל הפרוט הזה, לא רק שבעצב תלדי בנים, גם קשה לומר שבשמחה תלדי בנות !

בציור המעניין של רודן ( Rodin ) אפשר לראות את הנחש בדמות הקללה המחלחלת בכל גופה של האשה.