אות מארגמן

קוראות יקרות, קוראים יקרים,

תמו ימי הדרקון, ובלוג זה מגיע לקיצו.

בשנה שעברה הלך לעולמו בשיבה טובה הדרקון הפרטי שלי. ארבעים ושלוש שנים חיינו יחד, ברע וברע. ארבעים ושלוש כפול שתים עשרה, נפגשנו יותר מחמש מאות פעמים. מלבד מספר העדרויות בשנים האחרונות, הוא הגיע בדייקנות לכל מפגש, חודש חודש, לאורך כל השנים.

גם בין מפגש למפגש אי אפשר היה לשכוח אותו. כל חיי סובבו סביבו, בכל החלטותי הייתי צריכה להתחשב בו, ותמיד הרגשתי את נוכחותו ברקע. מעולם הוא לא יצא לחופשת הריון או לידה, מה שהיקשה עלי עוד יותר להשלים עם קיומו.

בהיותי נערה, חלמתי כמו רבים מבני גילי מה אעשה כשאהיה עשירה. אלא שלי היתה רק תכנית אחת: להקים קרן שתחלק מילגות למי שירצה לחקור את נושא המחזור החודשי, ותעניק פרס מיוחד למי שימצא פתרון לכאבי מחזור ולתסמונת קדם ויסתית.

לפני מספר שנים, הבנתי שבקרוב המחזור לא יהיה חלק מחיי, וזו ההזדמנות האחרונה לעשות משהו בעניין. התחלתי לכתוב את "מחשבותי" על המחזור החודשי בבלוג, וככל שכתבתי, היה לי יותר מה לכתוב. תוך כדי התעסקות בנושא גם למדתי הרבה דברים חדשים על המחזור.

להרבה נושאים לא הספקתי להגיע : הווסת הראשונה, התיחסות הרופאים לכאבי מחזור, הסבר המחזור לנערות, חיים נשיים לאחר סיום המחזור, ועוד ועוד.

למרות רצוני לעודד את השיח על המחזור, לשבור את קשר השתיקה סביב הנושא, ולפעול כדי שיפסיק להיות "הטאבו האחרון" של ימינו, כתבתי את הבלוג תחת שם בדוי. אני מקווה שהנשים הצעירות הולכות ומרגישות יותר ויותר נוח לדבר על המחזור, ושהעיסוק בנושא יהפוך לשגרתי.

ולסיום: הספר הקלאסי "אות הארגמן" ( The Scarlet Letter ) אמנם אינו עוסק במחזור, אך "אות הקלון" בהחלט קיימת גם בענייננו. היש רעיון טוב יותר מאשר לרקום אותה בחוט זהב, ולהפוך אותה ל"אות גאווה" ?

שלכם בתקווה,

ארגמן

בלשון נקבה

בבואנו להתייחס קצת למילים המציינות איברים נשיים, אנו מוצאים כי לכל שפה יש הגיון (וחוסר הגיון) משלה.

באנגלית יש זכר ונקבה רק בבני אדם ולא בחלקים מגופם, בעוד שבגרמנית כל דבר וכל חפץ יכול להיות זכר, נקבה או סתמי. בצרפתית כרגיל היוצא מהכלל הוא המעיד על הכלל. ומה אצלנו?

יש איברים יחודיים לגוף האשה. האם לא ראוי לציין אותם בשמות ממין נקבה? זה לא בדיוק מה שקורה בפועל. האיברים הנשיים מתחלקים לשתי קבוצות – ועוד מילה.

קבוצה א' : הביצית, השחלה, החצוצרה והפות – שזכו לשמות ממין נקבה.

קבוצה ב' : הרחם (וצוואר הרחם) והנרתיק – שמשום מה זכו לשם ממין זכר.
כאן המקום להזכיר מילה לא כל כך מוכרת: נרתיקה. כן, זהו "מבוא הרחם", הנרתיק המצוי בגוף האשה. (במילון כתוב שזו מילה ממין זכר, אך יתכן שמדובר בשגיאת דפוס).

ויש – הפתעה – את הווסת: גם זכר וגם נקבה ! זאת כנראה כיוון שהמילה ווסת מציינת גם "הרגל, אורח חיים", וכאן היא באה בלשון זכר, וגם את מחזור האשה, אותו ניסו לאפיין ע"י שינוי מינה של המילה "ווסת". כמובן שגם המילה "מחזור" היא מילה שאינה מתייחסת למחזור האשה בלבד, ולכן נשארה ממין זכר.

מה אנחנו יכולות לעשות ?

לוותר – ולהשאיר את המילה העתיקה "רחם" בלשון זכר

להקפיד – להשתמש במילה "נרתיקה" במקום "נרתיק", וכן להשתמש במילה "ווסת" בלשון נקבה. אלו שימושים נכונים מבחינה לשונית ורעיונית.

להציע – מילה חדשה, נחמדה וייחודית לציון הדימום החודשי

343 שרמוטות

"עצומת ה-343" היא עצומה שפורסמה ב-5.4.1971 בעיתון הצרפתי "לה נובל אובסרבטר". על העצומה חתמו 343 נשים צרפתיות שהעיזו להצהיר שהן עברו הפלה יזומה, מעשה שהיה אז עבירה פלילית שעונשה מאסר.

את העצומה ניסחה הפילוסופית הפמיניסטית סימון דה בובואר, והיא מתחילה כך:

"מליון נשים עוברות הפלה בכל שנה בצרפת.
הן עושות זאת בתנאים מסוכנים כי הן חייבות לעשות זאת בסתר, בעוד הפלה בפיקוח רפואי הינה תהליך פשוט.
קשר של שתיקה קיים סביב מליוני נשים אלה.
אני מצהירה שאני אחת מהן. אני מצהירה שעברתי הפלה.
אנו דורשות גישה חופשית לאמצעים למניעת הריון, וחופש לעבור הפלה".

עיתון סטירי פרסם ציור עם הכותרת "מי הכניס להריון את 343 השרמוטות?" למרבה הצער, המשפט שמטרתו היתה ללעוג לפוליטיקאים (אותם גברים שהתנגדו לחוק שיאפשר הפלות, תוך התנערות מחלקם באחריות להריון) השיג תוצאה הפוכה, והנציח כינוי גנאי לנשים האמיצות.

העצומה היוותה השראה לעצומה דומה בגרמניה, אך הישגה העיקרי היה החוק משנת 1974 שהתיר את ההפלות בצרפת. ועוד בהשראת אותה עצומה: בשנת 2012 אורגנה בצרפת מחאה נגד פשע האונס.

אז יש נשים אמיצות שמדברות על הפלות, ונשים אמיצות שמדברות על אונס. אך חסרות עדיין נשים אמיצות שידברו על המחזור החודשי, שיעזו לומר:

"אני מצהירה שאני סובלת מתסמונת קדם-ויסתית.
אני מצהירה שאני סובלת מכאבי מחזור.
אני דורשת לקבל טיפול רפואי, פיזי ולא נפשי.
אני דורשת לקבל תרופה שתקל עלי, ולא כזו שצריך לקחת במשך כל החודש כדי להקל על מספר ימים בחודש.
ואם אין תרופה כזו, אני דורשת שיממנו מחקרים רפואיים כדי למצוא אחת".

למען סביבה ירוקה

מה שמזיק לגוף שלנו לא יכול להיות ידידותי לסביבה.

מוצרי ההיגיינה הנשית – תחבושות, טמפונים, מגני תחתון וכדומה – עשויים ברובם מחומרים סינתטיים. רק חלק קטן מהמוצר עשוי כותנה, השאר מורכב מסיבים סינתטיים, סיבים מעובדים, חומרי הלבנה, ופלסטיק. בהעדר חוק המחייב את היצרן לפרט את כל רכיבי המוצר, האשה לרוב אינה מודעת להשלכות השימוש במוצר שהיא צורכת.  

מלבד הנזק הבריאותי של החדרת חומרים סינתטיים לגוף (טמפון) או הצמדתם לאזורים אינטמיים (תחבושות, מגני תחתון), יש לקחת בחשבון גם את הנזק הסביבתי של זריקת חומרים אלה לביוב, ואפילו את הטמנתם באדמה.

בנוסף, יש לתת את הדעת לכמות החומרים הנלווים למוצרים עצמם : המוליך של הטמפון (שעשוי לעיתים קרובות פלסטיק), המדבקה של התחבושת הנצמדת לתחתון, האריזה של כל טמפון או תחבושת בנפרד, הקופסה של הטמפונים, האריזה של התחבושות…

לאן כל זה הולך ? מה שמושלך לאסלה מגיע לים, וגורם נזק בריאותי לדגים, ובהמשך לאדם האוכל אותם. מה שנזרק לפח מוטמן באדמה, שם משתחררים החיידקים לאורך הזמן הארוך הנדרש עד להתפרקות המלאה של המוצר. חלק מהפסולת נשרף, וברור מה הנזק הסביבתי של בעירת חומרים סינתטיים.

אשה המשתמשת בממוצע ב-15 מוצרי הגנה בחודש, תצרוך 180 מוצרים בשנה, ואם נכפיל מספר זה במליוני הנשים שמשתמשות במוצרים האלה במשך אותה שנה רק במדינה שלנו, נגיע למספר גבוה מאד.

אז מה עושים ? משתמשים בחומרים אחרים !  יש מוצרים (טמפונים ותחבושות) מכותנה, ואפילו מכותנה אורגנית. יש מוצרים רב-פעמיים (גביעונית, תחבושות רב-פעמיות).

כי מה שמזיק לסביבה לא יכול להיות ידידותי לגוף שלנו

הצבא האדום הגיע לעיר

מי שמשתמשת בכינוי חיבה כדי לדבר על המחזור שלה… שתקום!

למרבה הצער, המילים והביטויים המשמשים לכינוי המחזור משקפים את היחס שלנו אליו. יש ביטויים קשים כמו "הקללה" (the curse), ביטויים שליליים כמו "התחרבנתי", ויש את שלל הביטויים המכילים רמז למשהו אדום, כמו "ביקור הדודה מסין".

גם הביטויים היותר עדינים ועדכניים כמו "קיבלתי" ו"אני במחזור" בעצם מתחמקים מלקרוא לילד בשמו, שהרי המחזור אמור לציין את התהליך שנמשך לאורך כל החודש, ולא את הדימום הנקרא "וסת".

אז הנה כמה הצעות לאלה שעוד לא מצאו את הביטוי המתאים להן:

קיבלתי כרטיס אדום – מתאים לספורטאית המנוטרלת זמנית מפעילות פיזית.

הגעתי לסלע האדום – למי שממש סובלת, ונזכרת בשיר על המקום "שאיש ממנו חי עוד לא חזר".

האדום האדום הזה – לדתיה שאוהבת לצטט מהמקורות.

מרחתי אודם – לעדינת נפש חובבת אופנה.

נשפך לי קטשופ – לצעירה המדברת בשפה עדכנית.

טיפטפתי טבסקו – למי שזכתה לדימום קל.

טבעתי בים האדום – לזו שסובלת מדימום כבד.

יש לי כיפה אדומה – לנערה המקבלת בפעם הראשונה, כמרומז באגדה.

זהירות, דגל אדום – לבעלת מצבי רוח שעדיף לשמור ממנה מרחק.

יש לי וסת – הו, איפה היא הפמיניסטית האמיצה שתאמר את מה שאנו לא מעיזות?

ולמי שממש לא יכולה לדבר על "זה", נמליץ להסתובב עם זר כלניות אדומות, בתור גרסה ישראלית לגברת עם הקמליות.

אשה-ילדה

היש עוד ילדים וילדות בימינו ? בעידן שבו תכנון מסיבת בת-מצווה כמוהו כהפקת חתונה, לא מעט הורים מצטערים על ההתבגרות המהירה מדי של ילדיהם, אשר כמו מחמיצים את חוויות הילדות ועוברים הישר לבגרות שטרם הגיע זמנה.

אך יש גם תופעה של "עיכוב זמן הילדות", המנסה לשמר את הילדותיות של מי שהגיע זמנו להתבגר. כאשר מתקרבת ילדה לגיל ההתבגרות, האין זה מן הנכון להכין אותה לתופעות המצפות לה, ולדבר איתה על תהליך הפיכתה לנערה? מנין הרעיון לנכס גם את התהליך הזה לילדות עצמה, ולתת לילדה להרגיש שהיא נשארת בגן ילדים?

הנה לדוגמה תחבושות היגייניות עם איורים של "הלו קיטי", ההופכות את המוצר לילדותי במיוחד:

 

 

והנה טמפוני טמפקס באיורי "בוב ספוג", המתאימים יותר לחלוקה בגנון מאשר בחטיבת ביניים:

  

לשווק מוצרי היגיינה נשית בצורה מעודכנת – רעיון טוב, לדבר על זה בלי בושה ואף בנימה הומוריסטית – עוד יותר טוב, אבל בשפה שפונה לגיל המתאים:

פגישת מחזור

יש דברים שכולם יודעים. אם מישהו נשאל למקור הידע, הוא פשוט עונה "מה זאת אומרת, כולם יודעים את זה!" בקיצור, דברים כל כך ידועים שברור שהם נכונים. עד שבודקים אותם…

בחורה בת 20 בשם מרתה מקלינטוק (Martha McClintock) שמעה בכנס ביולוגים שאצל עכברים ("עכברות"?) יש סינכרון של המחזור החודשי. מרתה העירה לביולוגים שכך זה גם אצל נשים. הביולוגים (שרובם כנראה היו גברים) הופתעו והציעו לה לעשות מחקר שיוכיח  את טענתה. היא התחילה לאסוף נתונים בקרב סטודנטיות במעונות האוניברסיטה, ופרסמה את תוצאות מחקרה בשנת 1971.

מן המחקר עולה שיום תחילת המחזור אצל נשים שגרות יחד נוטה להיות זהה, כלומר שנוצר סינכרון של מועד המחזור. מכיוון שהתוצאות לא היו מפתיעות, לאור העובדה שנשים רבות חושבות שכך זה במציאות, לא היתה בדיקה נוספת של העניין עד לתקופה האחרונה.

מה כל כך הגיוני בסינכרון הזה, שהופך אותו ל"מובן מאליו" ?

–          האם אשה שמקבלת מחזור בהיותה בעבודה, מוצאת אצל כל אחת מעמיתותיה את הטמפון שהיא שכחה להביא מהבית ?

–          האם הסולטן מחפש לשוא בהרמון את זו מנשותיו שאינה במחזור ?

–          האם ב"בקתת הנידה" באתיופיה נפגשות כל הנשים בגיל הפוריות, ורק הילדות והזקנות שבשבט מביאות להן אוכל ?

–          האם כל נשות הקיבוץ (הדתי) נפגשות במקווה באותו לילה ?

הבדיקות המעודכנות יותר אינן חד-משמעיות, ואין ממש הוכחה לסינכרון המחזור של נשים הגרות או מבלות הרבה ביחד. אז למה נשים כל כך מאמינות בזה ?

אולי כולן משתוקקות להיווכח שאכן קיימת תופעה שנקראת "אחוות נשים " ?

כשצריך לקפוץ למים

כשצריך לקפוץ למים, כשצריך לרוץ מאה מטר, כשצריך להרים משקולות… לא מתאים להיות במחזור!  (האמת – מתי כן מתאים ?)

כיצד יכולה אשה הסובלת מתסמונת קדם ויסתית להתמודד בקרב ג'ודו, ואיך תצליח אשה במחזור לבצע תרגילי קרקע וקפיצה לגובה ?

מקובל לחשוב שספורטאיות מקצועיות לוקחות גלולות למניעת הריון ללא הפסקה, וכך אינן מקבלות מחזור בימי תחרויות ספורט. אולם מסתבר שרוב הנשים לא בוחרות לעשות זאת, והשימוש בהורמונים תלוי בהרגשה האישית של כל אחת ואחת.

יש נשים שעבורן המחזור כלל לא מהווה מכשול. גם עבור מי שסובלת מכמה "ימים בעייתיים", מדובר לרוב ביומיים שלושה בחודש, ואפשר להתאים להם אימון יותר רגוע.

מי שמרגישה חלשה יותר ופחות בכושר, תארגן מחזור מלאכותי בעזרת הגלולות. כך גם תעבור בשלום את התקופות הבעייתיות, וגם תוכל לכוון את ימי הדימום לימים שבהם היא לא צריכה להתמודד בתחרות.

עובדה מפתיעה היא שיש אפילו נשים שמגיעות להישגים טובים יותר בזמן המחזור. יתכן והדבר נובע מאגרסיביות מוגברת בתקופה הקדם ווסתית, שעשויה להוביל לשיפור הביצועים דווקא בימי הדימום.

הנתון המצער הוא שחלק גדול מהספורטאיות שאינן משתמשות בגלולות, נתונות לשיבושים הורמונליים שיכולים למנוע את המחזור לחלוטין, אפילו למספר שנים. כאשר האשה סובלת מתת-תזונה עקב שריפת יתר של קלוריות באימונים, מערכת הביוץ, בהיותה תלויה באיזון האנרגטי של האשה, נוטה "להיכנס לתרדמה".

גם גורמים כמו: תזונה לקויה שיש בה מחסור בחלבונים או בוויטמינים, תת-משקל, לחץ פסיכולוגי, אימון אינטנסיבי,  מונעים מספורטאיות לקבל מחזור באופן טבעי, וזאת באחוזים גבוהים יותר מאשר כלל אוכלוסיית הנשים שאינן מקבלות מחזור.

נכון, לא כל אחת היא אוטה פיפיג. אבל מי יודע – אולי מחקר רציני של שינויים הורמונליים יאפשר לספורטאיות לנצל את נתוני המחזור כדי להגיע להישגים טובים יותר ?

נצחון הנשיות

בעת העתיקה היו היוונים והרומאים חוגגים בסביבות אמצע פברואר את תקופת הפריון. הנוצרים הפכו את ה-14 בפברואר לחגו של ולנטיין הקדוש, שהיה מחתן זוגות אוהבים. בתאריך זה חוגגים בימינו בעולם המערבי (ולאחרונה גם בחלק מהמזרח הרחוק) את חג האהבה, המכונה  V.Day.

האות V של ולנטיין היא גם האות הראשונה של המילה נצחון (Victory) וגם יום הנצחון (על גרמניה הנאצית) מכונה V.Day.

בעקבות הצלחת המחזה שלה "מונולוגים מהוואגינה" , הכריזה איב אנסלר על קיומו של  "יום הוואגינה"  (עוד V.Day אחד) יום הנצחון של האשה, שגם הוא נחגג ב-14 בפברואר. היא בחרה בתאריך של יום האהבה כדי להביא למודעות הציבור את האלימות נגד נשים, ולקרוא ביום זה למיגור התופעה.

בקרוב ימלאו 15 שנה ל"יום הוואגינה". בהזדמנות זו מארגנת איב אנסלר את מחאת "ביליון"    (One Billion Rising), שאמורה להתקיים בפברואר 2013. שם המבצע לקוח ממספר הנשים הנפגעות מאלימות ברחבי העולם, אשה אחת מתוך שלוש (כלומר שליש ממחצית האנושות, שזה בערך מיליארד=ביליון).

המטרה היא לארגן מחאה של מיליארד בני אדם (גברים ונשים) נגד תופעת האלימות נגד נשים לכל סוגיה : הטרדה, הכאה, אונס, גילוי עריות, מילת נשים, וכו'.

הנתונים אכן מדאיגים מאד : הסחר בבני אדם, לדוגמה, פוגע כל שנה ב-2.5 מיליון איש, 80% מהם נשים. מסתבר שלנשים בגיל 15 עד 44, יש יותר סיכוי להיפגע מאלימות מאשר מסרטן, תאונות דרכים, מלחמה ומחלת המלריה יחד.

המחאה תהיה באמצעות ריקוד, וכך היא מוצגת :

אשה אחת מתוך שלוש תהיה קורבן לאלימות או לאונס במהלך חייה

מיליארד נשים שעוברות אונס זו זוועה

מיליארד נשים שרוקדות זו מהפיכה

יש גם סרטון ביו-טיוב, והוא די קשה לצפיה :

אז סוף סוף מדברים על כל הדברים הקשים שנשים עוברות, וטוב מאד שכך. אז סליחה, אם אפשר, עוד משהו קטן : אולי יש כאן מישהו שמוכן להתייחס ברצינות לנשים שסובלות מהמחזור החודשי, שהן כ-20% מהנשים בכלל, כלומר 10% מהאנושות, שזה שבע מאות מליון בני אדם, ולעזור להן למצוא פתרון לבעיה ?

כבוד האדם וזכותו לסבול

קשה להיות אשה. קשה להיות נכה. וכמה קשה להיות אשה נכה ? את זה קשה אפילו לדמיין. כי בנוסף לקשיים שעליהם מדברים (תפקוד חברתי),  ולקשיים שעליהם מדברים פחות (תפקוד גופני, תפקוד שכלי), יש את הקשיים שעליהם לא מדברים בכלל, אלה שקשורים בתפקוד הנשי.

האם לאשה נכה מותר להביא לעולם ילדים ? האם מותר לה לחיות חיי אישות ? מה יקרה אם ינצלו אותה מינית ? מה יקרה אם היא תיכנס להריון ? אך הבה נתחיל בשאלה על הבעיה הראשונה בתחום הנשיות : איך היא תתמודד עם המחזור ?

המקרה של אשלי

בארצות הברית פתרו את הבעיה לפני שבכלל התעוררה. קוראים לזה "שיטת אשלי", על שמה של אשלי אקס (Ashley X), שם בדוי של ילדה בת תשע עם מוח שהתפתחותו "נעצרה" בגיל שלושה חודשים. ההורים של אשלי ביקשו לעצור את הזמן, ולא להתמודד עם גדילתה של בתם. אשלי עברה טיפול שישאיר אותה נמוכת קומה וקלת משקל, היא לא תעבור את גיל ההתבגרות, היא לא תהפוך לאשה, היא תישאר ילדה עד יומה האחרון.

המצדדים בשיטה מסבירים :

כך יהיה קל יותר לטפל בה : קל יותר להרים אותה, לרחוץ אותה. גם לה יהיו חיים קלים יותר : אין מחזור, אין סיכון להריון. אין כאן פגיעה בזכויותה, שכן היא אינה מודעת למצבה, לטיפול שעברה ולהשלכותיו.

המקרה של קייטי

באנגליה ביקשו הוריה של קייטי תורפ (Katie Thorpe) שבתם תעבור כריתת רחם. הם טענו שאין ביכולתה של בתם לעבור את הסבל והסרבול הכרוך במחזור. גם כך היא מקבלת גלולות למניעת הריון (להפחתת כאבים ולהגנה מניצול מיני), אז מדוע לא להקל על חייה ולמנוע ממנה את כאבי המחזור ואת ההשפלה של תלות בזולת גם בתחום הזה ? בית החולים סירב, בטענה שאין הצדקה רפואית לניתוח כזה.

המתנגדים לניתוח מוחים:

בשם כבוד האדם, זכות האדם לשלמות גופו, זכות האדם לחופש ההחלטה. קייטי אינה מסוגלת לקבל החלטה על גופה, אין סיבה שמישהו אחר יקבל החלטה כה גורלית במקומה. החברה צריכה להתמודד עם הבעיה של קייטי, ולא "למחוק" את הבעיה על חשבון כבודה ושלמות גופה של קייטי.

ולסיכום, הנה עוד שאלה אחת למחשבה :

האם הזכות לסבול היא אחת מזכויות היסוד של האדם ? (או לפחות של האשה?)