קטגוריה: המקור במקורות

אֵם כל חי

הנה כמה מחשבות העולות מעיון בספר בראשית, פרקים א' עד ג' :

בתחילה נברא האדם כיצור אחד בעל שתי ישויות ושני מינים :

"ויברא… את האדם… זכר ונקבה ברא אותם…"

לאחר מכן פוצל האדם לשני חלקים, איש ואשה :

"ויקח אחת מצלעותיו… ויבן… את הצלע … לאשה…"

האיש והאשה חוטאים באכילת פרי מעץ הדעת ובאים על עונשם : קללת האשה היא בלידה (ובעקיפין – במחזור) וקללת האיש בהשגת הפרנסה : "בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לֹוקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב".

ומה היא תגובתו של האיש ההופך לבן תמותה ? "ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אֵם כל חי". זהו פסוק מרשים במיוחד, בו הגבר משלים עם ארעיות חייו ומודה בכוחה של האשה להמשיך בהנצחת המין האנושי.

אולם לא רק חוה היא "אֵם כל חי". כל אשה טומנת בגופה את פוטנציאל הפוריות שלה כבר מיום לידתה. בשונה מהגבר, שמייצר זרע במהלך חייו, האשה נולדת עם מלאי של ביציות, אשר מבשילות בהדרגה, ומופרשות מידי חודש לרביה – או למחזור.

כך לפחות חשבנו, על סמך מחקרים מדעיים, עד לפני זמן קצר.

ואז הגיע מחקרו של פרופסור ג'ונתן טילי (Jonathan Tilly) מבית הספר לרפואה בהרווארד. טילי טוען שהאשה יכולה לייצר ביציות גם בגיל מבוגר, וזו בשורה משמעותית לנשים שמתקשות להרות. בנוסף לכך, שמירת היכולת לייצר ביציות משמשת "שיקוי נעורים" ומעכבת הזדקנות. בשלב זה תוצאות המחקר בבדיקה, ולא כל המדענים מסכימים עם טענותיו של טילי.

ספר בראשית מוכיח לנו שהגבר לא קדם לאשה, כעת נותר למדענים להוכיח מה קדם למה – האשה לביצית, או הביצית לאשה ?

מודעות פרסומת