מתרגלים לכל דבר בחיים. גם לדרקון שמתחבא בתוככי הרחם, ומתפרץ בכל חודש כמו הר געש.
הוא הגיע אלייך כשהיית עוד ילדה, בת 10, 12 או 14, אך בואו סימן את תחילתה של תקופה חדשה. מעכשיו את "נערה", בקרוב תהיי "אשה", ואת צריכה ללמוד לחיות עם הדרקון. בהתחלה לא הבנת מה הוא רוצה ממך – מה חטאת, מה פשעת, ועל מה העונש הזה. נתנו לך לקוות שזה זמני, שיהיה יותר קל בהמשך. מתי זה ה"המשך" ? אם יהיה לך הרבה מזל – בסוף גיל ההתבגרות. אם יהיה לך פחות מזל – אחרי שתלדי. ואם ממש לא יהיה לך מזל – תחכי לגיל המעבר.
וכשמגיע גיל המעבר, ואת מקווה שכל זה עומד לעבור, נזכרים לספר לך שגם הגיל הזה לא הולך להיות פיקניק. מפרטים לך את כל התופעות הצפויות, ואת, עם ה"מזל" שלך, מתחילה לחשוש מתקופה קשה עוד יותר (יש דבר כזה? )
אבל הנה, הדרקון מזדקן, הוא מתחיל להראות סימני עייפות, לא מגיע בזמן הקבוע, עד שפעם אחת – קורה דבר נפלא. חיכית, חיכית, והוא לא הגיע ! רצת לרופא, אמרת משהו כמו "החודש לא קיבלתי מחזור, אני רוצה שתאשר לי שהכל נגמר סופית". אבל הרופא צחק, הסביר לך שזה הולך לאט ובשלבים, שזה יכול להימשך שנים. הוא שלח אותך לבדיקות, ועוד לפני שהגיעו התוצאות – הגיע המחזור.
ובכל זאת, התהליך מתקדם. ואת לא יכולה להימנע מלקוות שלמרות כל מה שאמרו לך, כל מה שהזהירו אותך, כל מה שאיימו עלייך שיקרה – הפעם זה לא יקרה, הפעם לא תסבלי מכל התופעות השליליות, הפעם תהיי אחת מבנות המזל שעוברות את זה בשלום.
עוד פעם הוא לא הגיע… אולי זהו זה? לא, הנה הוא חוזר, אבל זה כבר נראה אחרת, הוא כבר מהסס, לא בטוח בעצמו, יותר חלש, כבר לא אפוף רשפי אש… ואת, דווקא מתחזקת כל פעם יותר, תחילה מתקשה להאמין שיש חיים אחרים, חיים בלי דרקון, אבל נוכחת לראות שאכן כל כך הרבה מזמנך נותר לרשותך, את יכולה לקבוע דברים גם לעוד שבוע, שבועיים ושלושה, בונה על זה שהוא לא יגיע, מתחילה לארגן את חייך לפי מה שמתאים לך, את כבר לא כפופה לעריצות שלו…
זהו, הדרקון גוסס, הגיע זמנה של הנסיכה להתעורר, להשתחרר, להתחיל לחיות.
