קטגוריה: איזה קטע

הגברת עם הקמליות

הסיפור הקלסי של  "הזונה החוזרת למוטב בזכות אהבת אמת" סוחט דמעות כבר מאות שנים, והנה דוגמה מפורסמת שמתגלגלת מדור לדור :

בסרט "אשה יפה", אדוארד (ריצ'רד גיר) לוקח את ויויאן (ג'וליה רוברטס) לאופרה. ולאיזו הצגה אם לא "לה טראוויאטה", שהסרט מתיימר להיות מושפע מסיפורה (למרות הסוף השונה לגמרי) ?

על אותו משקל, אילו "לה טראוויאטה" ("המופקרת" בעברית עדכנית) היתה קוראת ספר, היה ראוי שיהיה זה "הגברת עם הקמליות", שעליו מתבסס סיפור האופרה.

"הגברת עם הקמליות" (La Dame aux camelias), שכתב אלכסנדר דיומא הבן (Alexandre Dumas Fils), הוא סיפורה של מרגריט גוטיה, אשה צעירה ויפה המתפרנסת מחסדיהם של מעריצים עשירים. כאשר מתאהב בה ארמן דובל, היא מחליטה לזנוח את הגברים האחרים ולהתמסר לאהבה האמיתית. אלא שאביו של ארמן, שדואג למוניטין של בנו, משכנע את מרגריט לוותר עליו ולא להרוס את עתידו. היא מסכימה ועוזבת את ארמן שאינו יודע על שיחתה עם אביו. תחילה ארמן כועס על "בגידתה" של מרגריט, אך בסוף נודע לו על הקרבתה והוא חוזר אליה, אך מאוחר מדי, כי מרוב צער היא נכנעה למחלת השחפת ומתה.

וכך מתאר המספר את מרגריט :

" מרגריט היתה נוכחת בכל הופעות הבכורה ובילתה כל ערב בתאטרון או בנשף. לכל הצגה חדשה, ידעו שהיא תגיע עם שלושת הדברים שליוו אותה תמיד, ושהיו מונחים לפניה בתאה הפרטי בקומת הבמה: משקפת, שקית סוכריות וזר קמליות. עשרים וחמישה ימים בחודש היו אלה קמליות לבנות, וחמישה ימים – קמליות אדומות. מעולם לא נודעה הסיבה למגוון הצבעים, אותו אני מציין מבלי שאוכל להסבירו, ושאליו שמו לב כמוני כל מבקרי התאטראות וכל חבריה. "

קשה להאמין שספר שיצא לאור בשנת 1848 רומז בצורה כה ברורה לימי המחזור. קשה גם להאמין שאפילו הפרסומות של המאה העשרים ואחת לא מצאו דרך יותר אלגנטית להציג את הנושא. אבל מה שממש אי אפשר להבין, זה את כוונת המחבר במילים "מעולם לא נודעה הסיבה …"

גלגולו של הספור לא הסתיים, ואומרים שגם הסרט " מולן רוז' "  מבוסס עליו. כאן נשאר רק הצבע האדום (" רוז' " בצרפתית), כי מי יכול להבין בימינו מה מסמלת קמליה לבנה ?

                

מודעות פרסומת

גבר עם מחזור

עבור אשה גאה בנשיותה, נראה כי אין "מחמאה" יותר מרגיזה מאשר הכינוי "אשה עם ביצים".  למה לדמות את האשה לגבר ? ומה מחמיא בזה ?  כיצד היה מגיב גבר, לו היו מדמים אותו לאשה ?

את הרעיון היטיבה להמחיש גלוריה סטיינם (Gloria Steinem ) פעילה למען זכויות האדם בכלל וזכויות האשה בפרט, שאף היתה שותפה לייסוד כתב העת הפמיניסטי "מיז" (Ms.) . היא כתבה באוקטובר 1978 מאמר בשם "אילו גברים היו מקבלים מחזור" (If Men could Menstruate).

הנה כמה מההשלכות האפשריות :

אילו גברים היו מקבלים מחזור, הם היו מתגאים באורכו ובכמותו.

הנערים היו מציינים את הגעת המחזור, סמל לגבריות, בחגיגות ובטכסים דתיים.

הקונגרס היה מקים מכון לחקר כאבי המחזור.

הממשלה היתה דואגת לכך שהפדים והטמפונים יחולקו בחינם.

ולגבי מעמד האשה :

נשים לא יכולות לשרת בצבא, שהרי רק מי שמאבד דם יכול לשפוך דם.

נשים לא יכולות לשמש בתפקידי כמורה, מכיוון שלא תרמו את דמן לכפרת עוונות האנושות.

נשים לא יכולות לעסוק בכל התחומים שדורשים חוש  לזמן, למרחב, לחישובים ולמדידות, כשהן נטולות מחזור, שהרי המחזור מקשר בין האדם ליקום וממחיש את סמליות המוות בכל חודש מחדש.

המאמר אמנם נכתב בסגנון היתולי, אך דבר אחד מאד רציני ניתן ללמוד ממנו : אם הגברים היו מקבלים מחזור, הדבר היה ודאי נחשב לתופעה חיובית ומעוררת גאווה. מתי תוכלנה גם הנשים להתגאות במחזור ?

במאמר מופיע משחק מילים : men-struation