קוראות יקרות, קוראים יקרים,
תמו ימי הדרקון, ובלוג זה מגיע לקיצו.
בשנה שעברה הלך לעולמו בשיבה טובה הדרקון הפרטי שלי. ארבעים ושלוש שנים חיינו יחד, ברע וברע. ארבעים ושלוש כפול שתים עשרה, נפגשנו יותר מחמש מאות פעמים. מלבד מספר העדרויות בשנים האחרונות, הוא הגיע בדייקנות לכל מפגש, חודש חודש, לאורך כל השנים.
גם בין מפגש למפגש אי אפשר היה לשכוח אותו. כל חיי סובבו סביבו, בכל החלטותי הייתי צריכה להתחשב בו, ותמיד הרגשתי את נוכחותו ברקע. מעולם הוא לא יצא לחופשת הריון או לידה, מה שהיקשה עלי עוד יותר להשלים עם קיומו.
בהיותי נערה, חלמתי כמו רבים מבני גילי מה אעשה כשאהיה עשירה. אלא שלי היתה רק תכנית אחת: להקים קרן שתחלק מילגות למי שירצה לחקור את נושא המחזור החודשי, ותעניק פרס מיוחד למי שימצא פתרון לכאבי מחזור ולתסמונת קדם ויסתית.
לפני מספר שנים, הבנתי שבקרוב המחזור לא יהיה חלק מחיי, וזו ההזדמנות האחרונה לעשות משהו בעניין. התחלתי לכתוב את "מחשבותי" על המחזור החודשי בבלוג, וככל שכתבתי, היה לי יותר מה לכתוב. תוך כדי התעסקות בנושא גם למדתי הרבה דברים חדשים על המחזור.
להרבה נושאים לא הספקתי להגיע : הווסת הראשונה, התיחסות הרופאים לכאבי מחזור, הסבר המחזור לנערות, חיים נשיים לאחר סיום המחזור, ועוד ועוד.
למרות רצוני לעודד את השיח על המחזור, לשבור את קשר השתיקה סביב הנושא, ולפעול כדי שיפסיק להיות "הטאבו האחרון" של ימינו, כתבתי את הבלוג תחת שם בדוי. אני מקווה שהנשים הצעירות הולכות ומרגישות יותר ויותר נוח לדבר על המחזור, ושהעיסוק בנושא יהפוך לשגרתי.
ולסיום: הספר הקלאסי "אות הארגמן" ( The Scarlet Letter ) אמנם אינו עוסק במחזור, אך "אות הקלון" בהחלט קיימת גם בענייננו. היש רעיון טוב יותר מאשר לרקום אותה בחוט זהב, ולהפוך אותה ל"אות גאווה" ?
שלכם בתקווה,
ארגמן
ימי הדרקון 
רק להגיד תודה תודה תודה ושוב תודה על המקום המדהים הזה.
תמיד עקבתי אחרי הפוסטים המעניינים שלך ומצאתי הרבה נחת… הבלוג הזה התיר אצלי קצת את קשר השתיקה, ואני בטוחה שגם אצל אחרות.
שבעז"ה נזכה להתירו לגמרי!
רבקה.
כן יהי רצון!
תודה שכתבת את הבלוג. בהצלחה.
תודה רבה.
תודה רבה. אני עוקבת בעניין אחרי הבלוג כמעט מתחילת דרכו, ואני מאוד מעריכה את כתיבתך. זכור לי דווקא שכתבת על מסיבה או התייחסות חברתית לווסת ראשונה… בכל מקרה, זה נושא שאכן עוד יש הרבה מה לעסוק בו ולומר עליו, ואני מקווה שהדיון והעיסוק בו ימשכו בבמות שונות, למען שיפור המצב לכולנו.
על אף שההתייחסות שלי לווסת ולמחזור שונה מאוד משלך, אני ממש מעריכה א שבירת הטאבו ואת הדרישה להתייחסות, מענה ופתרונות שהבלוג שלך מבטא.
למי שמתעניינת, נפתח דף פייסבוק בשם "נידה – כי הדם הוא הנפש", שעוסק בעיקר בחוויות של טהרה וטבילה אך גם בחוויות נשיות סביב הווסת והמחזור בכלל, וניתן לשתף בו חוויות, גם בעילום שם. בעיניי חשוב להמשיך את השיח ולהעשיר אותו. אני מאמינה שבעזרת שיתוף ידע, תמיכה ודרישה לשינוי היחס החברתי, נוכל לשפר מאוד את מצבן ותחושותיהן של נשים בכל העולם.
ושוב תודה רבה
תודה גם לך.
ובהצלחה לכל הממשיכות בשיח. בכוחות משותפים ייעשה השינוי המיוחל.