דם יזע ודמעות

וואריס דירי ( Waris Dirie ) נולדה בשנת 1965 בסומליה, במשפחה שהשתייכה לשבט נוודים.

בגיל חמש עברה מילה. תאור מעשה הזוועה מפורט בספרה "פרח המדבר" ( Desert Flower ). טוב יעשו הדוגלים באיסור ברית מילה לגברים, שמשווים אותה ללא בושה למילת נשים, אם יקראו בעיון את ספרה של דירי ובכך יחסכו מאיתנו דברי הבל שאפשר לייחס רק לבורות מוחלטת או לשנאת נשים תהומית.

השלכות של מילת נשים הן, בין השאר, קשיים במתן שתן, כאבי מחזור קשים, בעיות בקיום יחסי מין, סיבוכים בלידה – אלה מקצת התענוגות שמצפים לנשים שהצליחו לשרוד את המילה עצמה, המתבצעת בתנאי היגיינה שלא פעם גורמים לזיהומים קשים ואף למוות.

הנה תאורה של וואריס על המחזור:

"…אבל המחזור החודשי שלי לא היה עניין לבדיחה. למן ההתחלה, כשהייתי בערך בת אחת-עשרה או שתים-עשרה, זה היה סיוט. המחזור הופיע בפעם הראשונה יום אחד כשהייתי לבדי עם עדר הכבשים והעזים. החום היה בלתי נסבל, ואני ישבתי תשושה תחת עץ, ואי הנוחות שלי גברה משום שבטני כאבה. תהיתי, מהו הכאב הזה? אולי אני בהריון? אולי יהיה לי תינוק? אבל הרי לא הייתי עם שום גבר, אז איך יתכן שאני בהריון? הלחץ הלך וגבר ואיתו פחדי. כשעה אחר כך הלכתי להשתין וראיתי דם. חשבתי שאני גוססת.

השארתי את בעלי החיים רועים בין השיחים, טסתי הביתה ומיהרתי אל אמי בוכה וצורחת "אני גוססת! הו, אמא, אני גוססת!"

"על מה את מדברת?"

"אני מדממת, אמא – אני עומדת למות!"

היא הביטה בי במבט קשה. "לא, את לא עומדת למות. הכל בסדר. זהו המחזור החודשי שלך". מימי לא שמעתי על המחזור החודשי – לא ידעתי שום דבר על כך.

"את מוכנה בבקשה להסביר לי את זה – לספר לי על מה את מדברת?"

אמי הסבירה לי את התהליך ואילו אני התפתלתי אומללה, והחזקתי את בטני. "אבל איך מפסיקים את הכאב הזה? כי, את יודעת, אני מרגישה כאילו אני עומדת למות!"

"וואריס, את לא יכולה להפסיק את הכאב. את פשוט צריכה לתת לו ללכת. חכי עד שהוא יהיה מוכן ללכת".

                                              …………………………

אבל כמו שצפתה אמי, לא היה שום דבר שיכולתי לעשות כדי להפסיק את הכאב. אף שלא הבנתי זאת בזמנו, דם הווסת נאגר בגופי כמו השתן. אבל מאחר שכמה ימים הוא זרם – או ניסה לזרום – בהתמדה, לחץ החסימה היה עינוי. הדם טפטף טיפה אחר טיפה. התוצאה היתה שמשך המחזור שלי היה בדרך כלל עשרה ימים לפחות…"

בגיל 13, כשאביה רוצה לחתן אותה עם אדם מבוגר, וואריס בורחת לעיר הגדולה. שם היא מצטרפת למשפחתו של דוד שלה, שגריר סומליה באנגליה, ונוסעת איתם ללונדון. היא עובדת בבית המשפחה במשך שש שנים בתנאי עבדות, וכאשר הם חוזרים לסומליה, היא מחליטה להישאר בלונדון.

צלם דוגמנות "מגלה" את וואריס, והיא הופכת במהרה לדוגמנית צמרת. בשנת 1997, בשיא הקריירה שלה, היא מספרת בראיון למגזין "מרי-קלר" את סיפור המילה שעברה. התגובות לא אחרו לבוא:

"קרן האוכלוסיה של האו"ם הזמינה אותי להצטרף למאבקה בהפסקת הנוהג של מילת נשים. הם עבדו עם ארגון הבריאות העולמי וליקטו סטטיסטיקה מחרידה באמת שהעמידה את היקף הבעיה בפרספקטיבה הולמת. אחרי שראיתי את המספרים, היה לי ברור שזו אינה רק איזושהי בעיה פרטית שלי. מילת נשים או בכינויה העכשווי המתאים יותר "הטלת מום באיברי המין הנשיים" נהוגה בעיקר בעשרים ושמונה מדינות באפריקה. הערכת האו"ם היא שהנוהג הזה בוצע ב-130 מליון ילדות ונשים. מידי שנה נשקפת סכנה לשני מליון ילדות לפחות להיות הקורבנות הבאים – כלומר 6000 ילדות ביום."

וואריס דירי הפכה לשגרירת האו"ם בנושא המאבק נגד מילת נשים. כיום מילת נשים אסורה עפ"י החוק ברוב המדינות, אך עדיין מתבצעת בלא מעט מקומות באפריקה, ואפילו בקהילות אפריקאים המתגוררים באירופה. המודעות ההולכת וגוברת מעודדת את וואריס דירי להשקפה אופטימית:

"אני מתפללת שיבוא יום ושום אישה לא תיאלץ לחוות את הכאב הזה. כל זה יהיה משהו ששייך לעבר. אנשים יאמרו "שמעת, מילת נשים בסומליה אינה חוקית עוד?" וכך יקרה במדינה אחר מדינה, עד שהעולם כולו יהיה מקום בטוח לכל הנשים. איזה יום מאושר זה יהיה ולקראתו אני עמלה. אינשאללה, אם ירצה האל, זה יקרה".

 DesertFlower1[1]

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s