חייה הפרטיים של אנה פרנק

אנה פרנק, הוריה, אחותה, זוג נוסף עם בנם המתבגר, ועוד אדם אחד – שמונה אנשים נכנסו למחבוא בחודש יולי 1942 ונשלחו משם למחנות ריכוז באוגוסט 1944. מכל השמונה חזר רק אוטו פרנק, אביה של אנה, שהחליט לפרסם את היומן שבתו כתבה במחבוא.

תחילה כתבה אנה את היומן רק לעצמה, ושמרה בקנאות על המחברת שלא הסכימה להראות לשאר דיירי המחבוא. אולם במרץ 1944 שמעה ברדיו את אחד השרים בממשלה הגולה ההולנדית אומר, כי לאחר המלחמה ייאספו המכתבים והיומנים המתעדים את תקופת המלחמה. אנה התחילה לכתוב מחדש את היומן, תוך מתן שמות בדויים לדיירי המחבוא, והשמטת הקטעים האישיים שלא רצתה לפרסם.

כשהחליט אוטו פרנק לפרסם את היומן, הוא שילב בין שתי הגרסאות של אנה. אך הוא גם ערך שינויים משלו: החזרת השמות המקוריים של משפחתו (את הדיירים האחרים השאיר תחת שמם הבדוי), השמטת קטעים על יחסיה של אנה עם אמה (עליה כתבה כמה דברים קשים), וכן צנזור קטעים אישיים מדי שכתבה אנה.

כאן המקום להזכיר שאנה, ילידת יוני 1929, היתה בת 13 בהיכנסה למחבוא. שם חוותה את תחילת תהליך ההתבגרות, את הפיכתה מילדה לנערה, את התפתחות יחסיה עם הבחור היחיד בסביבה, את הנשיקה הראשונה, וכנראה עוד כמה דברים שמופיעים בגרסה הלא מצונזרת שיצאה לאור לאחר פטירתו של אוטו פרנק.

כמה פרטיות יכולה להיות בחייהם של שמונה אנשים שבמשך שנתיים חיים יחדיו כאסירים בחדרים צפופים, ללא אפשרות לפתוח חלון כדי לראות אור יום או לנשום אוויר צח, עם תנאי היגיינה מינימליים, כמות אוכל לא מספקת, פחד מתמיד להיעצר על ידי הגסטפו…

ובכל זאת אנה חושפת ביומנה את הסודות הקטנים שהצליחה לשמור לעצמה בעולם חסר הפרטיות שבו היתה חיה. ראוי לכבד את פרטיותה, ולא לנסות לדעת מה בדיוק קרה בינה לבין פיטר, ומה בדיוק חשבה על אימה. אבל קטע אחד מרגש ויפה שכתבה על המחזור החודשי הופיע כבר במהדורה הראשונה, ומתאים לחשיפה:

"מה שעובר עלי נראה לי כל כך מופלא, לא רק השינויים החיצוניים של גופי, אלא גם מה שקורה בתוכי. למרות שאני לא מדברת עם אף אחד על עצמי, ועל כל הדברים האלה, אני חושבת עליהם וכותבת אותם כאן.

בכל פעם שאני מקבלת – זה קרה לי רק שלוש פעמים – אני מרגישה שאני נושאת סוד מתוק, למרות הכאב, העייפות והלכלוך. לכן, למרות אי הנעימויות של הימים האלה, אני חושבת בשמחה על הפעם הבאה שארגיש את הסוד הזה".

ביולי 1944, פחות מחודש לפני שנעצרה, כתבה אנה את משפטה המפורסם בו היא מביעה את אמונתה ש"בני האדם הם טובי לב". זוהי אותה האופטימיות שבה כבר קיבלה בינואר של אותה שנה את השינויים המתחוללים בגופה, אופטימיות מלאת אמונה שהעתיד עוד לפניה. היא עוד חיה בליבנו, שבעים שנה לאחר מותה.

images[7]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s