פיה מלא דם

לא פעם מתבררת משמעותו של הכתוב רק בסופו. אולם בכל מה שנוגע למעמד האשה בכלל, ומעמד האשה ביהדות בפרט, הפתיל קצר והסבלנות מועטה. כבר במילים הראשונות נשים נוטות לזעוק נגד אפליה / הדרת נשים / קיפוח נשים / שוביניזם / שנאת נשים / אנטי פמיניזם וכו' המצויים בטקסט.

זוהי הזדמנות מצויינת לשלוף ביטויים וססמאות מוכרים : "חשכת ימי הביניים" "שלא עשני אישה" "איראן זה כאן" ועוד.

ציטוט פחות מוכר, אך שווה בדיקה, אפשר למצוא  בתלמוד הבבלי :

"אשה – חמת מלא צואה, ופיה מלא דם, והכל רצין אחריה" (מסכת שבת, דף קנ"ב עמוד א).

שאלה : איזו אשה לא תתקומם על הצגתה ככלי מלא צואה, שפיו (התחתון) שותת דם ?

תשובה : אותה אשה שקראה בפרקי אבות (פרק ג' משנה א') את המשפט המצוטט בכל לוויה כתזכורת לאפסיותו של האדם : "דע מאין באת… מטיפה סרוחה". אם את זרעו של הגבר העיזו חז"ל לכנות "טיפה סרוחה", מה נבוא אליהם בטענות על תאור בוטה של גוף האשה, גם כאשר יזכירו לנו את תפקודו הפיזיולוגי הלא ממש נעים ?

ומכאן לשאלה המתבקשת באמת :  מהי מטרת התאור הנ"ל ? התשובה נמצאת בסוף המשפט עצמו : "והכל רצין אחריה". כלומר, אחרי אותה אשה שהיא כחמת מלאה צואה, אחרי אותה אשה שפיה מלא דם  – רצים כל הגברים. אז מי אמור להעלב כאן ?

וצוחקת מי שקראה עד המילה האחרונה.

מודעות פרסומת

7 תגובות ל-“פיה מלא דם

  1. פשר הביטוי 'טיפה סרוחה': טיפת הזרע לכשעצמה אינה מסריחה, חז"ל האמינו שהפריה יכולה להתרחש בגוף האשה לפרק זמן של עד שלושה ימים, לאחר כך הזרע 'מסריח' ואינו יכול להפרות. ומשם התגלגל הביטוי

    מטפה סרוחה – טפת שכבת זרע. ואע"פ שבשעת העבור אינה סרוחה, שאינה מסרחת ברחם האשה עד לאחר שלשה ימים וכשתסריח אינה ראויה להזריע, מכל מקום קרי לה טפה סרוחה מפני שהיא קרובה להסריח מיד כשהיא חוץ למעי האשה
    http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%90%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%92_%D7%90

    • לא כל כך הגיוני, שהרי "מניין באת… מטיפה סרוחה" הרי שאותה טיפה סרוחה הביאה להפריה. בכל אופן, התאור הבוטה (הן של הגבר והן של האשה) בא להזכיר לאדם שאין לו במה להתגאות.

  2. כשאומרים זאת לגבר – מתכוונים גם לאישה, אבל כשאומרים על האישה, מתכוונים רק לאישה.

    הם מתמקדים בלהשפיל את האישה בלי הפסקה ובאופן הזוועתי ביותר שניתן להעלות על הדעת.

    והסיבה היא פשוטה – יצר המין הגברh שמוביל לתסכול, כי הנשים לא מעוניינות במין כפי שהגברים וקשה מאוד להשיג את אהבתה של אישה.

    הגברים שתסכולם הביא אותם לכתוב כ"כ הרבה דברי הבל על האישה – לא יכלו להשיג אישה מרצונה החופשי. זה תמיד היה בטונס ותחת חוקים מחרידים.

    מה גם שהמחשבה כאילו שאם אמרו משהו נוראי גם על הגברים אז כשמבזים נשים זה בסדר – היא מחשבה אבסורדית.

    אין מה להשוות בין נשים לגברים ולכן ביזוי כלפי נשים שונה לחלוטין וממש לא תואם את המציאות. לעומת זאת הרפש שזרקו על נשים, דווקא מאוד מתאים לתיאור הגברים.

    בקיצור – היהדות (וממשיכותיה) הופכת את היוצרות בין המינים.

    מדהים שביהדות אין דבר כזה "גברים מסוכנים", "גבר קטלני", "גבר חצוף", "גבר סוטה" ועוד ועוד. אבל במציאות אלו המאפיינים הכי חזקים של המין הגברי – הסטיות, הפטישים, הרצחנות, הנזק והסיכון שהם מביאים לציבור…

  3. הטיעון של "הנה גם על גברים אמרו אז זה בסדר" – לא מחזיק מים.

    1. חז"ל הקפידו לבזות את הנשים. את *כל* הנשים באשר הן.
    והם הקפידו לעשות זאת כל הזמן (למרות שהנשים המאמינות שאני מכירה, פשוט מתכחשות לגמרי למשפטי חז"ל וטוענות בתוקף שהן לא רוצות לדעת ושזה לא מעניין אותן כלל).

    2. הם מעולם לא כתבו על כל הגברים שהינם זבלים, אנסים, מסריחים וכן הלאה. מקסימום על גבר ספציפי כזה או אחר.

    3. וגם אם היו כותבים על גברים דברים נוראיים שכאלו, לא היתה בכך שום בעיה – משום שהדברים נכונים לגבי המין הגברי. אין מה לעשות. ויש אינספור הוכחות חותכות לכך.

    4. לעומת זאת – כל מה שכתבו על האישה, מתאים אך ורק לתיאור של נשים נלעגות ונחותות באופן מיוחד. כאלו שמאמינות בשטויות שגברים כתבו. כ"כ מאמינות, עד כדי כך שבאמת מפתחות את התכונות המגעילות שהשליכו עליהן. הן בעצם גבריות. הא, ותו לא.

    5. גם בדוגמא שהבאת (ובשאר דוגמאות מופרכות) האישה בעצם מודרת והמין האנושי מצוייר באופן מעוות. האדם לא הגיע מטיפת זרע, אלא קודם כל מביצית – שהיא העיקר. בתקופת חז"ל לא הכירו בביצית ובטח לא בחשיבותה.

    6. מי שלא נפגעת, אינה בהכרח חזקה. מי שלא נפגעת – בעצם יכולה לפגוע בבנות המין הנשי כולו, שכן היא מאפשרת למשפטים הללו להיות לגיטימים. זה נחמד שהיא משחקת את המכילה הגדולה ששום משפט בעולם לא מעליב אותה, אבל בסופו של דבר זה מחליש את המין הנשי כולו ונותן לגיטימציה לגרוע מכל.

    7. לבוא מטיפה סרוחה שהתפתחה, זה לא כמו להיות שק מלא בצואה וכלום מלבד צואה/דם.
    מה גם שהטיפה מתייחסת ל2 המינים.

    8. היהדות טוענת שדווקא האישה מסריחה מאוד והגבר לא מסריח בכלל.
    מה שכמובן הפוך למציאות. אין גוף נקי יותר מגוף האישה (האמיתית).

    9. הפרשנויות הדתיות למשפט עוד יותר נוראיות מהמשפט המקורי עצמו. כתמיד.
    אין טעם לנסות לתת לו פרשנות שפויה כלשהי, זה לא ילך.

  4. אינני יודע מיהי בעלת הבלוג, אבל מדוע כך לטעון כשאת לא מצויה בעולם התלמודי. אם הגישה הינה חכמינו השפילו וביזו נשים, וכעת נמצא סימוכין לטענה מתוך דבריהם, הרי כל אימרה שתיאמר בתלמוד – ממילא תפורש בצורה מסולפת ומעוותת.
    חז"ל הציגו את אפסיות התאווה המינית. למעשה, ניקח את גוף האדם ונפרק אותו לאיברים – הוא לא מושך ומפתה. בעצם הגוף כשלעצמו אין בו משהו מעורר. במידה שווה, אדם מת לא מושך. הרי שאישה מורכבת מאיברים, שבצורה הגיונית להחריד, אין בה שום דבר מפתה. לא הגבר ולא האישה יוצאים בסיפור הזה טוב.
    אגב, חז"ל (סוטה ה ע"א) אמרו זאת על האדם, שהוא מורכב מאפר, דם ומרה (ר"ת אדם) וכולו מתגאה. באותה מידה הם הציגו את אפסיותה של הגאווה, כיוון שאין לאדם משהו באמת אמיתי להתגאות בו.
    אז מי שלא מכיר את דברי חז"ל וכל מאמצו הוא לבזותם, עדיף שלא יציג את בורותו.

    • נראה לי כי לא הבנת את כוונתי.
      חז"ל מדברים על אפסיותו של האדם, וכפי שאתה אומר, "לא הגבר ולא האשה יוצאים בסיפור הזה טוב".
      זאת בדיוק הנקודה שאותה רציתי להדגיש : אין כאן הבדל אם מדובר בגבר או באשה.
      לא היתה לי חלילה כל כוונה לבזות את דברי חז"ל!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s