מסיבת שחרור

        על ההתחלה…

בחור מגיע לגיל 18, ועוד מעט מתחיל את שרותו הצבאי.  אבל לפני כן – מסיבת גיוס. ומה הסיבה למסיבה ? הטירונות המפרכת?  השמירות, המארבים, הפעולות, המבצעים, המלחמות?  השנים בהן יסכן את חייו, בהן לא יוכל ללמוד, לעבוד, לחיות למען עצמו?

נערה מגיעה לגיל 12, ומתחילה לקבל מחזור. יש משפחות בהן חוגגים את הארוע: טיגון סופגניות, צמידי זהב במתנה,  ארוע קטן עם החברות…  ועל מה השמחה?  על כך שהפכה להיות אשה (בת 12)? על כך שתלד ילדים (עוד עשר שנים)? על הכאבים, הדימומים, הבחילות, וכו' וכו'?

       ועל הסוף…

עברו שלוש שנים, הבחור סיים שרות צבאי, והגיע הזמן למסיבת שחרור: שחרור מעול הצבא ומסיכוניו, ותחילת החיים העצמאיים: לימודים, עבודה, הקמת משפחה – כן , בהחלט יש מה לחגוג.

עברו עוד הרבה הרבה שנים, וה"נערה" עומדת להיפרד מהמחזור. בעצם היא כבר לא נערה, וגם לא אשה צעירה, כי הצבא מגייס לשלוש שנים, אבל המחזור – לארבעים. אז הנה אשה בשנות החמישים לחייה, שמתחילה לראות, בקצה המנהרה, חיים משוחררים מעול המחזור.

     "על מה את מדברת?!?! "

מזדעקים סביבך כל הרוצים בטובתך, ומסבירים לך בסבלנות:

    "כל עוד יש לך מחזור את צעירה, כשהמחזור נפסק את נהיית זקנה!  את תסבלי מגלי חום, לא תישני בלילות,  תרגישי יובש בנרתיק, וכל זה יכול להימשך שנים רבות…"

ואין סוף לתאורים המעודדים, כי את מגיעה לגיל המעבר (לעולם הבא?), לגיל עם השם המזעזע: "גיל הבלות" – את הופכת לבגד בלוי, לפרח נבול…

   "תקחי הורמונים, תדחי את הקץ, תישארי צעירה – אז מה אם את סובלת?"

את מוחה בגמגום, מתגוננת בפעם האחרונה (הלוואי) מול ההסברים על יתרונות המחזור, ומנסה לעמוד על זכותך להיפטר ממנו :

   "ארבעים שנה של דימום, של פדים, של בחילות, של טמפונים, של כאבי בטן, של גודש בחזה, של כתמים, של אי נוחות, של הפסד ימי עבודה, של מצבי רוח, ארבעים שנה תרמתי (הרבה) דם ,יזע ודמעות,  ארבעים שנה … פעמיים מאסר עולם ! לא מגיע לצאת לחופשי? לא מגיע לי לחגוג ?"

יקירתי, צאי לחגוג את גיל הפריחה ! השנים היפות עוד לפנייך ! תזמיני את כולם, ותארגני את המסיבה של החיים שלך ! אשמח בשמחתך, ואייחל ליום בו אוכל לומר:

                                   "ברוך שפטרני מעונשה של זו".