אות מארגמן

קוראות יקרות, קוראים יקרים,

תמו ימי הדרקון, ובלוג זה מגיע לקיצו.

בשנה שעברה הלך לעולמו בשיבה טובה הדרקון הפרטי שלי. ארבעים ושלוש שנים חיינו יחד, ברע וברע. ארבעים ושלוש כפול שתים עשרה, נפגשנו יותר מחמש מאות פעמים. מלבד מספר העדרויות בשנים האחרונות, הוא הגיע בדייקנות לכל מפגש, חודש חודש, לאורך כל השנים.

גם בין מפגש למפגש אי אפשר היה לשכוח אותו. כל חיי סובבו סביבו, בכל החלטותי הייתי צריכה להתחשב בו, ותמיד הרגשתי את נוכחותו ברקע. מעולם הוא לא יצא לחופשת הריון או לידה, מה שהיקשה עלי עוד יותר להשלים עם קיומו.

בהיותי נערה, חלמתי כמו רבים מבני גילי מה אעשה כשאהיה עשירה. אלא שלי היתה רק תכנית אחת: להקים קרן שתחלק מילגות למי שירצה לחקור את נושא המחזור החודשי, ותעניק פרס מיוחד למי שימצא פתרון לכאבי מחזור ולתסמונת קדם ויסתית.

לפני מספר שנים, הבנתי שבקרוב המחזור לא יהיה חלק מחיי, וזו ההזדמנות האחרונה לעשות משהו בעניין. התחלתי לכתוב את "מחשבותי" על המחזור החודשי בבלוג, וככל שכתבתי, היה לי יותר מה לכתוב. תוך כדי התעסקות בנושא גם למדתי הרבה דברים חדשים על המחזור.

להרבה נושאים לא הספקתי להגיע : הווסת הראשונה, התיחסות הרופאים לכאבי מחזור, הסבר המחזור לנערות, חיים נשיים לאחר סיום המחזור, ועוד ועוד.

למרות רצוני לעודד את השיח על המחזור, לשבור את קשר השתיקה סביב הנושא, ולפעול כדי שיפסיק להיות "הטאבו האחרון" של ימינו, כתבתי את הבלוג תחת שם בדוי. אני מקווה שהנשים הצעירות הולכות ומרגישות יותר ויותר נוח לדבר על המחזור, ושהעיסוק בנושא יהפוך לשגרתי.

ולסיום: הספר הקלאסי "אות הארגמן" ( The Scarlet Letter ) אמנם אינו עוסק במחזור, אך "אות הקלון" בהחלט קיימת גם בענייננו. היש רעיון טוב יותר מאשר לרקום אותה בחוט זהב, ולהפוך אותה ל"אות גאווה" ?

שלכם בתקווה,

ארגמן

מודעות פרסומת

אמא לא אדמה

עד לפני כמה מאות שנים חשבו שחלקה של האשה ביצירת העובר דומה לתפקידה של האדמה בגידול צמחים. ההנחה היתה שהעובר נוצר מזרעו של הגבר, וגוף האשה מספק רק את הקרקע להתפתחותו.

במאה ה-16 גילה גבריאל פלופיו את קיומן של החצוצרות, אך תפקידן עדיין לא הובן. רק במחצית השניה של המאה ה-17 הבין רנייה דה גרף ( Reinier de Graaf), רופא ואנטומיסט הולנדי, את תפקיד הביצית. מלבד ההתקדמות בידע, יש כאן צעד גדול קדימה במעמדה של האשה. מ"קרקע", "חממה", "כלי קיבול" וכו', היא הפכה לבעלת חשיבות לא פחותה (כך במאה ה-17) מזו של הגבר ביצירת העובר.

דה גרף לא היה הראשון שהבחין בקיומה של הביצית, אך היה זה שהשכיל להבין את תפקידה. הוא תרם רבות להבנת "מסלולה" של הביצית, ולתיאור תפקידו של הזקיק. בשל כך זכה שהזקיק השחלתי, בשלבו הבוגר, נקרא על שמו.

imagesCAKXAJTK

(3) : זקיק על שם גרף (זקיק גרפיאני)

אין מילים

משפחת בלייה (La famille Belier) הוא סרט חביב ומצחיק על משפחת חלקאים. במשפחה זו ההורים והבן הם חרשים, ורק הבת פאולה שומעת ועוזרת למשפחה לתקשר עם סביבתה. לפאולה יש כשרון נדיר למוזיקה, והיא עשויה לעזוב את משפחתה כדי לטפח את כשרונה בעיר הגדולה.

פאולה היא בת 16, ועדיין לא קיבלה מחזור. הדבר מדאיג את אמה, שמחכה בקוצר רוח שבתה תהפוך לאשה. והנה, בדיוק כשפאולה מביאה הביתה נער מכיתתה כדי לעשות יחד חזרות להופעה במקהלה, הדבר קורה! פאולה מסתגרת בשרותים, ומבקשת מהבחור לקרוא לאמה.

האמא מתרגשת מהבשורה הגדולה, וחוזרת לסלון כשהיא מנופפת במכנסי בתה המוכתמים. האבא שבדיוק מגיע מבין שבתו איבדה את בתוליה, ומתנפל באיומים על הבחור המסכן שלא מבין מה קורה. כמובן שהכל נגמר בטוב, והמחזור חוזר למקומו בשלום.

אפשר לומר שיש כאן התקדמות משמעותית ב"שיח המחזור", ושבירה אמיתית של קשר השתיקה. אם בתקופה האחרונה ראינו בסדרה "מד מן" תחתונים מוכתמים, יש לנו עכשיו הצגה ראוותנית של מכנסיים מרוחים בדם. טעם טוב לא ממש נראה פה, אך חוסר בושה בכל הקשור למחזור – יש ועוד איך.

עוד כמה הישגים כאלה ואנחנו מסודרות !

LaFamilleBelier1[1]

מגן תחתון או תחתון מגן

לפעמים הטמפון אינו סופג מספיק, לפעמים את מתעכבת בהחלפתו, ולפעמים את פשוט רוצה להיות בטוחה שלא יקרה איזה פנצ'ר. לכן את מוסיפה מגן תחתון ("תחתונית") על כל צרה שלא תבוא.

חברת THINX לקחה את זה צעד אחד קדימה, ופיתחה תחתון שעשוי מבד סופג במיוחד.

היתרונות

עיצוב יפה, נשי ואלגנטי

יש כמה דגמים, בהתאם לרמת הספיגה

מיועד לשימוש רב פעמי, ולפיכך יותר ידידותי לסביבה

לא צריך גם תחתון וגם מגן תחתון, משתמשים במוצר אחד בלבד

על כל קניה של תחתון, מועברת תרומה של 7 תחבושות היגייניות רב-פעמיות למדינות אפריקה

החסרונות

המחיר: הדגמים הזולים עולים בסביבות 100 ש"ח

לא ברור אם מרגישים את הלחות (= אי נוחות) או שהתחתון נשאר יבש

מיועד לשימוש רב פעמי, כך שיש צורך לכבס

האם זה מתאים לאקלים שלנו ( לא מחמם מדי) ?

הנה, תתרשמי בעצמך :

The THINX Story from Thinx on Vimeo.

להחזיר טהרה ליושנה

ד"ר דניאל רוזנק הוא רופא נשים שספרו "להחזיר טהרה ליושנה" מבקש ליצור מעין מהפכה חברתית הלכתית בנושא טהרת המשפחה.

בתורה יש הבדל בין אשה "נידה", שבתום שבעה ימים מתחילת הדימום טובלת במקווה, לבין אשה "זבה", שרק עם סיום הדימום סופרת שבעה ימים "נקיים" וטובלת. בימינו לא מבחינים בפועל בין "נידה" ל"זבה". כל אשה נוהגת כאילו היא "זבה", ובסוף הדימום ממתינה שבעה ימים עד הטבילה.

כיוון שמתחילת הדימום ועד הטבילה אסורים יחסי האישות בין בני הזוג, יוצא שהתייחסות לאשה כאל "זבה" מוסיפה מספר ימים לתקופת הריחוק. יש מקרים בהם בדיוק בימים אלה מגיע זמן הביוץ של האשה. התוצאה יכולה להיות "עקרות הלכתית", כאשר אשה בריאה ופוריה לא יכולה להרות בגלל שמירה על טהרת המשפחה.

ד"ר רוזנק מתנגד בחריפות לפתרונות שמציעים הרבנים: נטילת הורמונים לדחיית הביוץ, או הזרעה מלאכותית. הוא טוען שאין סיבה שאשה בריאה תאלץ לקחת הורמונים המסכנים את בריאותה, ואין סיבה להתערבות רפואית במקום שאין בעיה רפואית. הוא קורא לחזור להלכה הראשונית, ולהתייחס לאשה במחזור כאל "נידה" ולא כאל "זבה".

כאן מתחיל, ממשיך, ולא ייגמר – ויכוח בין המצדדים בעדכון ההלכה לתקופה המודרנית, לבין המתנגדים לכל שינוי במה שקבעו חכמי היהדות בעבר.

וזה המקום לשתי הערות בעניין פוריות והלכה:

1. האם באמת יש סכנה כה גדולה בנטילת הורמונים במשך מספר החודשים הזקוקים להשגת הריון, כאשר בפועל כל כך הרבה נשים נוטלות הורמונים למניעת הריון במשך שנים רבות?

2. מספר הנשים הסובלות מ"עקרות הלכתית" הוא, לפי ד"ר רוזנק, כ-20 עד 25 אחוז. כלומר, לרבע מהנשים יש "ביוץ מוקדם", וסביר שלרבע נוסף יש "ביוץ מאוחר". לרוב הנשים יש לכאורה "ביוץ ממוצע", ולכן דחיית מועד הטבילה במספר ימים מביא את רוב הנשים לחזור לבעליהן דווקא בזמן שהן בשיא הפוריות. לפיכך, התייחסות לאשה כאל "זבה" מגביר את הילודה בקרב השומרים על טהרת המשפחה.

להחזיר טהרה ליושנה דניאל רוזנק

מטומטמות – הדור הבא

יש פרסומאים שמאמינים שפראייריות לא מתות – אלא מתחלפות. לאחר שהפגיזו אותנו לאורך שנים בפרסומות למוצרי היגיינה נשית המופנות לקהל ייחודי מאד: נשים מטומטמות, הם החליטו שהגיע הזמן לפנות לקהל חדש: דור ההמשך של נשים טיפשות.

והנה סרטון שמצהיר בגלוי על כוונותיו:

"רצינו פרסומת שתביא צפיות / אז חשבנו מה נערות אוהבות".

ומה הן אוהבות ? להקת בנים !!!

איזה סוג בנים? כאלה עם שרירים, שעושים גוונים בשיער ומתעמלים על חוף הים לבושים במכנסון ורוד !!!

ומה הם שרים ? שיר מתאים במיוחד ל… נכון, בנות מטומטמות !!! לכן הם מסבירים עם המילים המתאימות "כדי שיפול לך האסימון"… אחרת, איך תביני ?

ובאלו מילים צריך להשתמש ? כמובן, במילים שנשים יכולות להבין: המילה "כואב" מתחרזת עם… "זאב", "שואב", ו"חולב"…
בקיצור, סרטון שאת צופה בו ולא יודעת אם לצחוק, לבכות, או להקיא:

תדממי בבקשה ממקום אחר

זה בערך המסר שחברת "אינסטגרם" ביקשה להעביר לאומנית הקנדית רופי קאור (Rupi Kaur) שהעלתה תמונה של אשה שוכבת בלבוש מלא, עם כתם דם על מכנסיה ועוד כתם על הסדין.

tumblr_nlw1x3hsVb1qb6v6ro1_1280[1]

התמונה הוסרה פעמיים, והוחזרה עם התנצלות לאחר שמחאתה של רופי קאור זכתה לתמיכה המונית.

על הערך האומנותי אפשר להתווכח, אך טענותיה של רופי קאור מוצדקות לגמרי: אם אפשר להעלות באינסטגרם תמונות של נערות (קטינות) בלבוש חושפני, ואם מראים ברחבי המדיה סדרות המכילות צלומי פצועים והרוגים (שלא לדבר על צלומי אמת שרואים בחדשות), במה היא "מפרה את תנאי השימוש" בתמונה שלה ?

תגובות רבות של צופים בתמונה מציינות "אי נוחות" מהמראה של דם המחזור. מדוע הוא מפריע לנו יותר מדם אחר ? הרי במקרים האחרים מדובר בפציעה, באלימות, ותמיד בהקשר שלילי.

כאן, כפי שמזכירה האומנית, וכפי שראוי שנזכיר לעצמנו, מדובר בדימום "שמבטיח שהאנושות תמשיך להתקיים" !